דייט טרום בנייה | מיכל יקל

פגישות הכרות טרום בניה, מרגש כמעט כמו דייט ראשון, זה מתחיל עם טלפון להבין מי בצד השני ואחרי אם זה עובד נפגשים.
בניגוד לכל מפגש אחר, פה זה טריו לפחות, בדרך כלל הרבה יותר, מה עם הילדים? וההורים שלה? שלו? המתכנן? הרי לפגישה שכזו כולם מגיעים.
בונים בית, ריכוז של כל החלמות והפנטזיות בין ארבע קירות. כמות אדירה של כספים שהולכת להיות מושקעת פה, ריצפה, מעטפת וגג, חסכונות, הלוואות.
יש אמירה בבניה; הגענו לשלב כלכלי ומנטאלי שאנחנו מבצעים איחוד, שותפות  ובונים מקום מפגש למשפחה. הדיאלוג הוא לעומק, הניסיון להבין מה באמת כדאי לבנות, איפה להשקיע את הכסף, ואיפה אפשר לחסוך.
יום אחד נכנס אדם לתמונה, אותו אדם שכל הכספים לרכישת החלום יועברו לידיו, זר לגמרי שהופך להיות חלק מהחיים. מרכז המריבות, מרכז המתחים, קבלן בפרויקט יודע היטב על מצבך הכלכלי, איך קמתם בבוקר ומה באמת הדינאמיקה המשפחתית.
הקונפליקט  בבניה הוא לא לבעלי הנכס כי אם לבונה, כאיש מקצוע אתה רוצה לתת את המקסימום אבל גם לא יכול להתמהמה. שינויים, חוסר יכולת להחליט על ריצוף, מיקום הכיור שמשתנה ועוד מצליחים לגרום לא פעם לוויכוחים של מי ישלם?
סצנה בבחירת ריצוף: היא פסיכולוגית והוא איש הייטק, קובעים פגישה בקושי רב שהשתנתה כבר שלוש פעמים, זהו... הגענו לחנות הריצוף, שלושה אנשים מביטים אחד בשני. אני לוקחת יוזמה ומתחילה להציג אופציות, החלטנו כבר בשלב התקציב מה המקסימום שיושקע למטר ריצוף.
מוציאים ריצוף במסגרת המחיר, האיש מביט משועמם לחלוטין, העיניים נודדות לאמבטיות, למחשב של איש המכירות, היא מחפשת תגובה בעיניו, נו... מה אתה אומר?
"הכל בסדר, מה שתגידי זה טוב" היא מביטה בריצוף ואני רואה איך הזעם מתחיל להציף אותה  מבפנים. אני מתחילה לדלל אופציות איתה ,משתדלת לשתף גם אותו בדיאלוג ואז כמו מתוך חלום הזוי הוא פותח את פיו ואומר: "אמא שלי הייתה צריכה להיות פה, היא תמיד יודעת הכי טוב מה להחליט". האור האדום נדלק! אזעקה! האישה שהצליחה לשמור על קור רוח חלקי עד לאותו הרגע מתפרקת," אמא שלך??? אתה חושב שאני לא יכולה לבחור בלטה לבית שלנו בלי אמא שלך???!!!". הוא מתחיל למלמל ,"טוב, זה פשוט, את יודעת, יש לה ניסיון..."
הפסיכולוגית  מתחילה  בטיפול, איש המכירות כבר מצא את מקומו עמוק מאחורי המחשב, ואני עומדת שם בעיצומו של קרב זוגי שברור שנמשך כבר 15 שנה לפחות, רק למה פה דווקא על הריצוף היה הכול  צריך להתפוצץ... היא  שואלת אותי אם זה נשמע לי הגיוני שצריך את אמא שלו פה? ואם אני מתרשמת שיש לה בעיה להחליט? (האמת שכן...) אם זה נורמאלי שאיש בן 43 תמיד כשמשהו חשוב קורה רוצה את אמא לידו? היא לא חוסכת לנו את הפרט החשוב שאם היה יכול גם בירח הדבש הייתה אמא שלו מצטרפת אליהם. ואני חושבת לי על הרצף שהזמנתי לעוד יומיים ותוהה אם אולי בכל זאת אמא שלו תהיה פיתרון לא רע, לפחות לעניין הרצף...
זהו, החלטתי שבוחרים ריצוף ויהי מה, שולחת את איש המכירות להכין קפה לכולם שנרגע.
היא זועמת, הוא נפגע, ולי ברור שגם בעוד 20 שנה אותו הוויכוח יחזור על עצמו,  הרבה אחרי שאמא שלו כבר תהיה בעולם שכולו טוב.

 אז מה? בגלל זה לא נבחר ריצוף???.